פסק-דין בתיק ע"א 1777/03

לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת ד"ר דפנה אבניאלי), מיום 9.1.03 (ת"א 57382/97), כפי שתוקן בהחלטה בעניין שיעור הריבית ביום 5.2.03 (להלן: " החלטת התיקון") ובו קיבל בית המשפט תביעה כספית שהגישה המשיבה נגד המערערים והם חויבו לשלם לה סכום של 247,897 ש"ח בצירוף ריבית חודשית בשיעור 3% מיום הגשת התביעה (17.6.97) וסכום נוסף של 29,119 ש"ח בצירוף ריבית כאמור מיום 19.6.96.

המערערים בע"א 1777/03 (להלן: " המערערים") הם הנתבעים בבית משפט קמא, וערעורם מופנה גם כלפי החלטת התיקון.

המערערת בע"א 1938/03 (להלן: " המשיבה") היא התובעת בבית משפט קמא, וערעורה מופנה גם כלפי החלטת התיקון וגם כלפי סירובו של בית משפט קמא לחתום על פסיקתה הכוללת תוספת מע"מ על חיובי הריבית וקביעה בדבר הצטברות הריבית מעת לעת.

1.                    רקע

(א)                המשיבה היא חברה העוסקת במתן מימון לעסקאות מסחריות. המערערת 1 (להלן: " המערערת") היא חברה העוסקת, בין היתר, במסחר במכונות תעשייתיות בתחום הטקסטיל. המערער 2 (להלן: " המערער") הוא המנהל ובעל השליטה במערערת. המשיבה העניקה למערערים שירותי מימון לעסקאותיהם המסחריות באמצעות ניכיון שיקים, מתן הלוואות והעמדת אשראי.

(ב)                 ביום 3.5.96 התקשרו הצדדים בעסקה שבה המשיבה התחייבה להעמיד למערערת הלוואה בסך של 18,000$ שמטרתה מימון רכישתן של שש מכונות מחברה ושמה דלתא (להלן: " עסקת דלתא א'"). הצדדים הסכימו שהחשבוניות בדבר רכישת המכונות תוצאנה על שם המשיבה. המערערים התחייבו לפרוע למשיבה את סכום ההלוואה בתוספת ריבית, וכן לשלם לה עמלה בסך 500$ עבור כל מכונה שתימכר, מיד לאחר מכירתה. ביום 7.5.96 העבירה המשיבה למערערים סך של 58,744.5 ש"ח למימון עסקת דלתא א'. בעסקה זו נרכשו שבע מכונות, וחב' דלתא הוציאה חשבונית מס מתאימה לטובת המשיבה, על סך 74,128 ש"ח.

(ג)                  ביום 25.6.96 רכשו המערערים מדלתא 14 מכונות נוספות במחיר של 40,000 דולר. ביום 27.6.96 הסכימו בעלי הדין על עסקת מימון נוספת בסך 23,000 דולר שמטרתה רכישת שש מהמכונות הללו. המערערים התחייבו לשלם למשיבה ריבית על סכום זה וכן עמלה של 500$ למכונה (להלן: " עסקת דלתא ב'1"). ביום 31.7.97 הפקידה המשיבה שיק על סך 72,726 ש"ח - שווה ערך לסכום של 23,000 דולר לפי שער הדולר דאז (3.162 ש"ח לדולר) ללא מע"מ.

(ד)                 ביום 16.10.96 העבירה המשיבה לחברת דלתא סך של 60,736 ש"ח בתוספת מע"מ (שווה ערך ל 19,000 דולר) למימון יתרת הסכם הרכישה של המכונות (להלן: " עסקת דלתא ב'2").

(ה)                ביום 17.11.96 התקיימה פגישה בין הצדדים שבה ערכו וחתמו על מסמך המפרט את פרטי ההתחשבנות ביניהם עד לאותו מועד (ת/14, להלן: " מסמך ההתחשבנות"). נאמר שם שיתרת החשבון עולה לסך 182,481 ש"ח. עוד נאמר ש" סכום זה עתיד להיפרע פחות או יותר מ LC שנמצא אצל בלפור ע"ס 63,000 דולר, הסכום צריך להגיע בימים הקרובים. ... יש להוסיף על הסכומים חישובי ריבית עד ליום 15.11.96 לפי הסכמים מראש".

(ו)                  במסמך ההתחשבנות נכלל סכום החוב 58,744 ש"ח בגין עסקת דלתא א', ונאמר בו " על סכום זה נוסף עסקה $500 X 6 - $3,000 עמלה". עסקות דלתא ב'1 ו-2 לא נזכרו בו כלל.

(ז)                  ביום 18.12.96 נפרע מכתב אשראי למשיבה בסך 63,000$ (שווה ערך ל-202,358.20 ש"ח). אין חולק שבכך נפרעה יתרת חובם השוטף של המערערים.

(ח)                בתביעה שהגישה לבית משפט קמא טענה המשיבה כי סכום החוב בעסקת דלתא א' נפרע באופן חלקי בלבד, וסכום החוב בעסקאות דלתא ב'1 ו-2 לא נפרע כלל. היא הוסיפה וטענה כי ביצעה בטעות זיכוי כפול של חשבונם של המערערים בסכום של 32,841 ש"ח, ומכאן שיש לצרף אחד משני זיכויים אלו ליתרת חובם. לחשבונה (בכתב התביעה המתוקן) נותרו יתרת חוב שוטף לרבות בגין עסקת דלתא א' בסך 37,825 ש"ח, בגין עסקות דלתא ב' בסכום של 210,072 ש"ח ובגין הזיכוי הכפול סך 32,841 ש"ח.

(ט)                המערערים טענו כי פרעו את חובם. לדידם נותרה יתרה לזכותם בגין עסקת דלתא א'. הם הוסיפו וטענו שפרעו את חובם בגין עסקאות דלתא ב'1 ו-2, בכך ששילמו ארבעה תשלומים בסכום כולל של 35,000 דולר שהעבירו לחשבונה של המשיבה בחו"ל. המשיבה הכחישה את דבר קיומו של חשבון בחו"ל וממילא את קבלת הסכום לחשבונה.

(י)                  המערערים טענו כי הזיכוי שזיכתה אותם המשיבה לא היה כפול והיה מדובר בשני זיכויים שונים, כך שנותרה למערערים יתרת זכות.

2.                    פסק דינו של בית משפט קמא :

(א)                בית משפט קמא עמד על גרסתם של המערערים שלא כפרו בעצם החוב אך טענו לפירעונו. על יסוד הנחה זו הציב בית משפט קמא שתי סוגיות לדיון: האחת משמעותם של מסמך ההתחשבנות ופירעון מכתב האשראי לגבי שיעור חובם של המערערים והשנייה סוגיית שיעור החוב בגין עסקות דלתא ב' והשאלה אם המערערים פרעו אותו בהעברת כספים לחשבון המשיבה בחו"ל.

(ב)                 בסוגיית מסמך ההתחשבנות ופירעון מכתב האשראי תיאר בית המשפט את תוכנו של מכתב האשראי שהכיל הן את ההתחשבנות השוטפת הן את עסקת דלתא א' והזכיר את הריבית שיש לחשב עד ליום 15.11.96. בית המשפט מצא שמכתב האשראי נפרע ביום 18.12.96, ושאכן המשיבה הייתה זכאית לריבית חודשית בשיעור 3% על יתרת החוב עד למועד הפירעון. בית המשפט עמד על טענת המערערים שהמשיבה קיבלה מדלתא חשבונית מס על שמה, וחשבונית זו כללה מכונה נוספת, שביעית במספר. בית המשפט הורה להפחית מחשבון המשיבה את החלק היחסי של מע"מ בגין המכונה השביעית שלא מימנה את רכישתה, ובסה"כ 1,095 ש"ח.

(ג)                  בית המשפט דן בטענת המערערים ששיעור הריבית בעסקות דלתא היה צריך להיות נמוך מ 3% והחליט שלא לקבלה הן מהטעם שהטענה לא מצאה ביטוי במסמכים שערכו הצדדים, במיוחד אם הריבית הייתה אמורה להיות שונה מהריבית הרגילה שנהגה ביחסי הצדדים, הן מהטעם שהמערער הודה ששיעור של 3% לחודש היה שיעור הריבית הרגיל באותה תקופה והוא אף נהג לשלמו למשיבה. לפיכך קבע בית המשפט ששיעור הריבית בגין עסקות דלתא יעמוד אף הוא על 3% לחודש.